מקור חולין ג׳
1 חֶרֶב הֲרֵי הוּא כֶּחָלָל, אַב הַטּוּמְאָה הוּא, לְטַמְּיֵיהּ לְסַכִּין, וַאֲזַל סַכִּין וְטַמִּיתֵיהּ לְבָשָׂר!
2 אֶלָּא דְּאִיטַּמִּי בְּשֶׁרֶץ, וְאִי בָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם דְּאִיטַּמִּי בְּמֵת, וּכְגוֹן שֶׁבָּדַק קְרוּמִית שֶׁל קָנֶה וְשָׁחַט בָּהּ, דְּתַנְיָא: בַּכֹּל שׁוֹחֲטִים, בֵּין בְּצוֹר בֵּין בִּזְכוּכִית בֵּין בִּקְרוּמִית שֶׁל קָנֶה.
3 אַבָּיֵי אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וַאֲפִילּוּ כּוּתִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, אֲבָל יוֹצֵא וְנִכְנָס – לֹא יִשְׁחוֹט.
4 וְאִם שָׁחַט, חוֹתֵךְ כְּזַיִת בָּשָׂר וְנוֹתֵן לוֹ. אֲכָלוֹ – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, לֹא אֲכָלוֹ – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
5 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ.
6 וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ, אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִבְּעֵי לֵיהּ!
7 אֶלָּא, אַכּוּתִי – הָא אָמְרַתְּ: כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו שָׁחֵיט אֲפִילּוּ לְכַתְּחִלָּה! קַשְׁיָא.
8 אָמַר רָבָא: וְיוֹצֵא וְנִכְנָס, לְכַתְּחִלָּה לָא? וְהָתְנַן: הַמַּנִּיחַ נָכְרִי בַּחֲנוּתוֹ וְיִשְׂרָאֵל יוֹצֵא וְנִכְנָס – מוּתָּר! הָתָם מִי קָתָנֵי ״מַנִּיחַ״? ״הַמַּנִּיחַ״ קָתָנֵי, דִּיעֲבַד.
9 אֶלָּא מֵהָכָא: אֵין הַשּׁוֹמֵר צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹצֵא וְנִכְנָס – מוּתָּר.
10 אֶלָּא אָמַר רָבָא, הָכִי קָתָנֵי: הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וַאֲפִילּוּ כּוּתִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצֵא וְנִכְנָס, אֲבָל בָּא וּמְצָאוֹ שֶׁשָּׁחַט – חוֹתֵךְ כַּזַּיִת בָּשָׂר וְנוֹתֵן לוֹ, אֲכָלוֹ – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, לֹא אֲכָלוֹ – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
11 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, וְשֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִבְּעֵי לֵיהּ!
12 אֶלָּא אַכּוּתִי? הָא אָמְרַתְּ: אֲפִילּוּ יוֹצֵא וְנִכְנָס שָׁחֵיט לְכַתְּחִלָּה! קַשְׁיָא.
13 רַב אָשֵׁי אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וַאֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד. מְשׁוּמָּד לְמַאי? לֶאֱכוֹל נְבֵילוֹת לְתֵיאָבוֹן, וְכִדְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד אוֹכֵל נְבֵילוֹת לְתֵיאָבוֹן
14 בּוֹדֵק סַכִּין וְנוֹתֵן לוֹ, וּמוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ. אֲבָל לֹא בָּדַק וְנָתַן לוֹ – לֹא יִשְׁחוֹט, וְאִם שָׁחַט – בּוֹדֵק סַכִּינוֹ אַחֲרָיו. נִמְצֵאת סַכִּינוֹ יָפָה – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
15 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
16 אֶלָּא אַיִּשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד? אִי דְּבָדַק סַכִּין וְנוֹתֵן לוֹ, הָא אָמְרַתְּ שׁוֹחֵט לְכַתְּחִלָּה! אֶלָּא דְּלֹא בָּדַק. אִי דְּאִיתֵיהּ לְסַכִּין – לִיבְדְּקֵיהּ הַשְׁתָּא, וְאִי דְּלֵיתֵיהּ לְסַכִּין – כִּי אֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתוֹ מַאי הָוֵי? דִּלְמָא בְּסַכִּין פְּגוּמָה שָׁחֵיט! קַשְׁיָא.
17 רָבִינָא אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – ״הַכֹּל שׁוֹחֲטִין״, הַכֹּל מוּמְחִין שׁוֹחֲטִין, מוּמְחִין וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוּחְזָקִין.
18 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁיּוֹדְעִין בּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹמַר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה, אֲבָל אֵין יוֹדְעִין בּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹמַר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה – לֹא יִשְׁחוֹט, וְאִם שָׁחַט – בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, אִם יוֹדֵעַ לוֹמַר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
19 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן עֲלַהּ קָאֵי, וְאִם שָׁחֲטוּ מִבְּעֵי לֵיהּ!
20 אֶלָּא, אַשֶּׁאֵין מוּמְחִין, בְּבוֹדְקִין אוֹתוֹ סַגִּי! דְּלֵיתֵיהּ לְקַמַּן דְּלִיבְדְּקֵיהּ.
21 וְאִיכָּא דְאָמְרִי, רָבִינָא אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – ״הַכֹּל שׁוֹחֲטִין״, הַכֹּל מוּחְזָקִין שׁוֹחֲטִין, מוּחְזָקִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוּמְחִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁשָּׁחֲטוּ לְפָנֵינוּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְלֹא נִתְעַלֵּף, אֲבָל לֹא שָׁחַט לְפָנֵינוּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים – לֹא יִשְׁחוֹט, שֶׁמָּא יִתְעַלֵּף. וְאִם שָׁחַט וְאָמַר: ״בָּרִי לִי שֶׁלֹּא נִתְעַלַּפְתִּי״ – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
22 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
23 אֶלָּא, אַשֶּׁאֵין מוּחְזָקִין, וְהָאָמְרַתְּ: בְּ״בָרִי לִי״ סַגִּי! דְּלֵיתֵיהּ קַמַּן דְּלִישַׁיְּילֵיהּ.
24 רָבִינָא וְרַבָּה בַּר עוּלָּא, כְּאַבַּיֵּי וְרָבָא וְרַב אָשֵׁי לָא אָמְרִי, מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לְהוּ ״וְכוּלָּן״.
25 כּוּלְּהוּ כְּרַבָּה בַּר עוּלָּא לָא אָמְרִי, לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ הָכָא עִיקָּר – אַדְּרַבָּה, הָתָם עִיקָּר, דִּבְקָדָשִׁים קָאֵי.
26 לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ: הָתָם עִיקָּר, וְהָכָא אַיְּידֵי דִּתְנָא טָמֵא בְּחוּלִּין תְּנָא נָמֵי טָמֵא בְּמוּקְדָּשִׁין – טָמֵא בְּחוּלִּין גּוּפֵיהּ לָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת קֹדֶשׁ לָאו כְּקֹדֶשׁ דָּמוּ.
27 כּוּלְּהוּ כְּרָבִינָא לָא אָמְרִי, לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר: מוּמְחִין אִין, שֶׁאֵין מוּמְחִין לָא – רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן.
28 לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר: מוּחְזָקִין אִין, שֶׁאֵין מוּחְזָקִין לָא – לְעִלּוֹפֵי לָא חָיְישִׁינַן.
29 רָבָא לָא אָמַר כְּאַבַּיֵּי, כִּי קוּשְׁיֵיהּ. אַבָּיֵי לָא אָמַר כְּרָבָא, הָתָם לָא נָגַע, הָכָא נָגַע.
30 רַב אָשֵׁי לָא אָמַר כְּתַרְוַיְיהוּ, קָסָבַר: כּוּתִים גֵּרֵי אֲרָיוֹת הֵן.
31 אַבָּיֵי לָא אָמַר כְּרַב אָשֵׁי, לָא סְבִירָא לֵיהּ הָא דְּרָבָא. אֶלָּא רָבָא, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כִּשְׁמַעְתֵּיהּ?
32 לִדְבָרָיו דְּאַבָּיֵי קָאָמַר, וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ.
33 תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁחִיטַת כּוּתִי מוּתֶּרֶת, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, אֲבָל בָּא וּמְצָאוֹ שֶׁשָּׁחַט – חוֹתֵךְ כַּזַּיִת וְנוֹתֵן לוֹ, אֲכָלוֹ – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
34 כַּיּוֹצֵא בּוֹ, מָצָא בְּיָדוֹ
פירוש ים של שלמה על חולין ג׳:צ״ו
96 דין לב וכבד וקורקבן אפי' הוסיפו באודם וכן הירוקים אפי' הוסיפו בירק' כשרה וירוקים שהאדימו ושלקו' וחזרו והוריקו או אדומים שהוריקו ושלקום וחזרו והאדימו כשרה ואדומים שלא הוריקו ושלק' והוריקו או ירוקי' שלא האדימו ושלקו והאדימו טריפה ובארנו דבני מעיים מותר לאכול צלויים ולא חיישינן שמא אם היו מבשלין היו משתנים ולב וקורקבן שהוריקו טריפה בכל מיני ירוק אבל כבד של עוף שמן אינו נטרף אלא בירוק ככרתי:
97 ההיא תרנגולת דהוי בי ריב"ל אתא לקמי' דר"א הקפר ירוקי' הוה והכשרוה והא תנן ירוקי' פסולים לא אמרו אלא בלב וקורקבן וכבד תנ"ה באילו בני מעיים אמרו בלב וקורקבן וכבד ההיא תרנגולת דהוי בי ר"י ב"י אתא לקמי' דר"א א"ל אדומים הוו וטריפ' והא תנן אדומים כשרה אדומים שהוריקו וירוקי' שהאדימו וכ' הר"ן דכי תנן בלב וכבד וקרקבן אם אדומים כשרה היינו לומר אע"פ שהוסיפו באוד' כשרה וכן כה"ג כי אמרינן דירוקי' שהוריקו כשרה היינו לומר אף ע"פ שהוסיפו בירקות כשרה לפי שבמעט חום הם מוספים במראה ע"כ א"ר שמואל וכו' ירוק' שהאדימו ושלקו וחזרו והוריקו כשר' מ"ט קוטר' בעלמ' הוא דעייל להו וכ' הא"ז מספק' ליה לראבי"ה אי מיירי בעשן הנכנס לגוף ע"י שנפלה לאור וא"כ העוף והבהמה שוין או דילמ' בעשן הנכנס בעוף בכל יום מיירי שדרכן בלילה לשכון במקום עשן א"כ דין זה אינו נוהג בבהמות וראוי להחמיר בבהמה מספיקא היכא דנודע שנפל לאו' ע"כ והוא הולך לשיטתו דס"ל דדין נפילת אור ונחמרו בני מעייה שייך אף בבהמה אבל לפי מ"ש דלא שייך כלל דין נפילת אור גבי בהמה א"כ אין נפקותא בהך פירושא תו מסי' אמר ר"נ ב"י אף אנן נאמ' אדומ' שלא הריקו ושלקו והוריקו טריפה מ"ט איגלאי בהתייהו פי' חרפתו וכ' הרא"ש והא דלא קאמר ר"נ ירוקה שלא האדימו ושלקו והאדימו טרפ' והכי הו"ל דקאי אמילתה דר' מני דאיירי בירוקי' משום דמילתא דשכיח' נקט דרך האדו' להוריק ע"י שליק' וכו' כך דקדק בעל המאור ז"ל הילכך אני אומר דה"ה נמי אדומי' שהוריקו ושלקו וחזרו והאדימו כשרה והוא דנקט ירוקי' שהאדימו משום דאין דרך שלוק להאדי' כדפרי' ומילתא דשכיח נקט אבל אם אירע כך דחזרו והאדימו ע"י שלק מכ"ש שיש להכשיר דאין דרך שלוק להאדים וזה חזר והאדי' כ"ש דא"ל קיטרא עייל בהו דאי מחמ' לקותא לא יאדימו ע"י שלוק לעולם דאין דרך שלוק להאדים אלא העשן עובר בקל וחוזר לאדמומיתו אמר ר"א הלכך לא ניכול אלא בשלוק ולא היא אחזוקי ריעותא לא מחזיקינן ושרי לאוכלן צלוין והר"ן כתב וז"ל ובקצת ספרים הגי' בהיפך אדומי' שהוריקו ושלק' והאדימו כשרה אר"נ אף אני אומר ירוקים שלא האד' ושלקן והאדימו טריפה ולפי גי' זו י"ל דכי נקט אדומי' שהוריקו סירכא דמתני' נקט דקתני ירוקים פסולה אבל בין האדמומית בין הירקו' ניכר ע"י שלק או אפשר אף לפי גי' זו שאין השלק ראייה אלא לאדמומית ולא לירקות ולפיכך יש מי שמחמיר ואומר שמפני שינוי הנסחאות אין סומכין לעולם בשלק להתיר אלא לאיסור בין בירוקים בין באדומים ע"כ וכ"ה דעת הרשב"א בחידושיו אלא שבת"ה חזר מדבריו ואני אומר אף שיש לחוש לחלוף הגירסא היכא דליכא הכרח מן התלמוד ובפר' בחומרא ספיקא דאורייתא מ"מ בכאן יראה להקל דלפי גיר' הספרים וגי' הרי"ף הוא מובן כדברי הרא"ש ואף לפי גירס' אחרת מאן לימא לן דדוקא קאמר דילמא ה"ה נמי בירוקי' וזהו דבר המחוור כל היכ' שחזר למראיתו אחר שליקה כשרה בכל עניין וכן להיפך אם נשתנה אחר שליקה אפי' באדומים שהוריקו אין תולין בבישול אלא אמרינן איגלי בהתייהו וכ"ד הרמב"ם וראוי לסמוך עליו אפי' להקל בפרט בעניין זה שהי' חכם גדול בשכל ובטבע כ' הרשב"א והטור הביאו וז"ל כ' הרשב"א ב' מיני ירקות הן יש ירוק ככרתי ויש ירוק כביצה פי' כחלמון ויראה לי שהירקות הפוסל בכבד של עוף הוא הירק ככרתי שהכבד הוא ירוק כביצה אם הוא שומן וכנ"ל שאין ירוקה פוסל בעוף בייתי שיש במינו מדברי שכל המדבריי' כבדן ירוק ככרתי וכל שיש במינו מדברי ירוק אפשר שימצא לעיתי' גם בייתי ירוק כענין שהתירו יתרת שבריא' מפני שיש לעיתים מדבריות כן והר"ן כתב דברי הרשב"א והוסיף עוד בשם הרא"ה שאף בלב וקורקבן אין ירוק פוסל בהן אלא ככרתי שכל שהאש מוריק ככרתי הוא מוריק ע"כ וקולא גדולה היא זו דסתם ירוקה אינה ככרתי כדאמרי' לעיל בסימ' ל"ט גבי מראית הריאה וא"כ אם היה כדבריו ה"ל לפר' באיזה ירוקי' אמרו בשלמא לדברי הרשב"א ל"ק דלא חילק אלא בכבד לחוד אבל בלב וריאה פוסל כל הירקות ומשום כבד לחוד לא בעי לחלק ועוד שבכבד אין לחלק כ"א בעוף השמן אבל אם ידוע שכחוש הוא מסתבר שאין לתלות בשומן ומה שחילק עוד בבייתות שיש במינן מדברי שאין ירקות פוסל בהן וכו' מסברת עצמו בא להקל ול"נ דא"כ מנ"ל לחלק ולהקל במה שלא חילק התלמו' ועוד מאחר דשינוי מראית אינו פוסל אלא בנפלה לאור א"כ מאחר דאיכא ריעותא לפנינו למה לן לתלות בשינוי הטבע להקל ולומר שמא אף בבייתות אישתני: